<h1>רבינו חננאל — ב"ב</h1>
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ב ק"ח ע"ב] ומאי דרשא דתניא. ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו, שארו זה האב. שנאמר [ויקרא כ"א] כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו. יכול יהא האב קודם לבן ת"ל הקרוב קרוב קודם. פירוש קודם לאחין, הן אחי המת שהם בני האב. כגון אם מת ראובן בלא זרע, יעקב קודם לנחלה מאחי ראובן שהן בני יעקב. יכול אפילו הניח ראובן חנוך בנו יהא יעקב אביו יורש ולא חנוך בנו. ת"ל הקרוב קרוב קודם. כלומר שקריבת חנוך לראובן אביו יתר מקריבת יעקב אביו לראובן בנו. וראיה לזה שהשותו התורה ליעידה ובשדה אחוזה הבן לאב כאילו אחד הן. ביעידה, כשם שאדם רשאי ליעד אמה העבריה לעצמו כך רשאי ליעדה לבנו שנאמר ואם לבנו יעדנה וגו'. ולשדה אחוזה. דתנינן בת"כ [בחוקותי], ואם לא יגאל את השדה, בעלים שהקדישו. ואם מכר את השדה, הגזבר מכרה לאיש אחר ולא לבנו של מקדיש, לא תגאל עוד. הא אם מכרה הגזבר לבנו תגאל שבנו כמותו. שמעינן מינה שהבן הוא במקום אביו שהקדיש השדה, מה שאין כן באחיו. ואתינן לרבויי [אחיו] בקריבות, שהרי קם תחת אחיו ליבום. ודחינן לה, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום. ללמדך שקריבות הבן לאביו יתירה מכל אדם.
<h2>דף לג:</h2>
[ב"ב כ"ד ע"ב] מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה כול'. מאי טעמא משום נוי העיר. כדי שיהא רווח לשערי העיר ותהיה העיר גלויה ידועה כול' ופשוטה היא. ומקשינן ותיפוק לי' דאין עושין מגרש שדה כמו שהוא כתוב בסוף מסכת ערכים ופשוטה היא. ודחינן הני מילי דאין עושין שדה מגרש שאין זורעים זרעים במגרש אבל אילנות לית לן בה והכא משום נוי העיר אפילו אילנות לא. ומנא תימרה דזרעים מיקרו שדה ולא אילנות, דתניא קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה אם נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ואם ניטע רובו הרי הוא כחצר ומותר לטלטל כול' בעירובין [כ"ג ע"א].
